ליאור ליפשיץ

ליאור ליפשיץ

כשאתה צועק לא שומעים אותך

“שחקן שלי שוב לא הגיע בטיימינג שרציתי לחסימה, אחרי זה ירד להגנה בלי לדבר, הוא אף פעם לא מרוכז, תמיד הוא עושה את אותן טעויות. אני חושב שעבדנו על זה אולי 1000 פעמים באימון…”.

הוא המשיך,

“תוך כדי המשחק אני עומד שם על ה “סייד ליין” חסר אונים ומתחיל במטח צעקות שלא משאיר אדיש אף אחד באולם”.

את הציטוט הזה שמעתי במפגש מאוד לא פשוט עם אחד המאמנים שאני מלווה. במהלך המפגש ניסיתי למצוא את הדרך להסביר שצעקות, כפי שתיאר, ממש לא יעזרו, לא באימונים ולא במשחקים.

בעונה שעברה הגעתי לצפות במשחקים מכל הרמות ובכל הגילאים. מעבר לרישומים במחברת על השחקן או השחקנים שאותם אני מלווה, נתקלתי בסיטואציה שכיחה, לא נעימה ובעיקר לא מועילה: צעקות, שלא לומר צרחות של המאמנים על השחקנים הצעירים.

זה נכון, צעקות הן חלק מהמשחק ואפילו רצויות לעתים. אבל כמה? מתי? ואיך? אלו הן אלו השאלות החשובות באמת.

האם ככל שתצעק חזק יותר כך המסר יעבור יותר טוב? כנראה שלא. האם הקול שלנו הוא כלי שאפשר להשתמש בו? בוודאי שכן. מאמנים רבים נוטים לפספס את הנקודה, ולא  מוצאים את האיזון הנכון בין רמת הצעקות לרמת הלימוד. הצעקות הבלתי נשלטות הללו פוגעות לא אחת  בהתפתחות ושיפור השחקנים ולא פחות חשוב מזה, פוגעות בך כמאמן.

בשורות הבאות כתבתי על עשר נקודות שעשויות לעזור לך להגיע ל”איזון הווקאלי” הנכון במטרה שתוכל להוציא את המיטב מעצמך, מהשחקנים ומהקבוצה.

1. בריאות: חשוב על כך, אתה הולך לאמן עוד לפחות 25 שנים ואין בכלל ספק שהבריאות שלך מעל הכל. צעקות מרובות, עצבים וכעס עלולים להוציא אותך מאיזון ולפגוע בבריאותך. כמו שהצלחת הקבוצה תלויה גם בבריאות השחקנים כך גם בבריאות המאמן.

עכשיו, מה יותר חשוב? שהשחקן ישמור אישית כמו מכונה או בריאותך האישית?

2. מה באמת חשוב: אנשים בזמן מאמץ נוטים להיות עצבניים וקצרים יותר, אז תדמיין שהשחקן שלך שומע “נון סטופ” צעקות תוך כדי המשחק. אותו שחקן כבר לא יוכל להבחין מה באמת חשוב ומה לא. כשמאמן צועק בכל טעות ובכל מצב באותו צורה, השחקנים יתקשו לזהות את ההבדל בין העיקר לתפל. בצורה זו, שחקנים יפתחו אדישות מסוימת לצעקות והם יקבלו כל צעקה באותה המידה וכנראה יגיבו באותה צורה.

3. מבליט צעקות: צעקות מצד המאמן מבליטות לו את הקול ופחות את הידע. נקודה. ברור שכל מאמן רוצה להשתפר, להגיע לגדולות ובעיקר רוצה להוציא את הכישרון שלו החוצה. אז מה אתה היית רוצה שיהיה ה”כרטיס” שלך? צרחות ללא גבולות? או אולי דווקא ידע ללא גבולות. צעקות מרובות יפגעו בדרך כלל ביכולות המקצועיות שלך ובנוסף יפעו בתהליכי הלמידה של השחקן.

4. מוטיבציה פנימית: פעמים רבות מאמנים צועקים כדי להרים את רמת האנרגיות והטירוף אצל השחקנים. כאשר המאמן צועק יתר על המידה זו שגיאה שעלולה לעלות ביוקר בשלבים מתקדמים יותר של העונה. בצורה זו, רמת האנרגיה של השחקן תלויה במאמן וזה מחליש את המנוע הפנימי של  שלו ומפחית בצורה משמעותית את היכולת של שלו להביא את המוטיבציה מעצמו. ידוע שמוטיבציה פנימית היא חזקה ויציבה יותר מאשר מוטיבציה מוחדרת או חיצונית, השחקן מרגיש שהוא פועל בהתאם לרצונותיו האמיתיים והוא חסין יותר מפני רעשים מבחוץ.

5. לפעול מתוך פחד: נסה להיזכר בימים כשעוד שיחקת, האם פעלת בצורה מיטבית כאשר פחדת מההשלכות או כשהמאמן האמין בך? רצוי לעודד חשיבה חיובית בקרב השחקנים, והדרך ההפוכה היא צעקות ועונשים. כששחקן רגיל שעל כל טעות שלו הוא סופג צעקות, הוא ישחק בצורה מהוססת וחסרת בטחון. הדבר נכון פי כמה אצל שחקנים עם בטחון עצמי נמוך או בתקופה רעה.

6. מפחית יצירתיות: ברגע שאנחנו עסוקים בצעקה אנחנו פחות יצירתיים, פחות גמישים. חישבו על הפעם בהן צץ במוחכם תרגיל התקפה חדשני, או התאמה חכמה לקראת המשחק הבא. מרבית הסיכויים שהמחשבות היצירתיות והשקולות ביותר עולות כאשר אנו בשקט נפשי, ולא כשהדם רותח. צעקות לא רק נובעות מעצבנות, הן גם מגבירות אותה. שמירה על איפוק מסוים תשחרר את מוחכם לחשיבה מאוזנת ויצירתית.

7. קשה לשמור על יציבות ווקאלית: אי אפשר לצעוק לאורך זמן. בשלבים אינטנסיביים בעונה וכשהמשחקים צפופים, חשוב לשמור על הקול שלכם, הקבוצה צריכה אותו. למשל באליפות, כשיש כל יום משחק, אתה תגמור לא רק את הקול שלך אלא גם את האנרגיה שלך. אף אחד לא רוצה להיות המאמן שגמר את הקול שלו במשחק הקודם ונותר תשוש וחסר אונים במשחק המכריע הבא.

8. חוסר איזון: כאשר מאמן צועק יתר על המידה הוא עלול לאבד את האיזון החשוב בין סטירה לליטוף. גם המאמנים הקולניים ביותר יודעים לתת חיזוקים חיוביים כשצריך. ישנם שחקנים שמגיבים טוב יותר לסוגים שונים של חיזוקים, אך הכרחי תמיד לשמור על איזון בחיזוקים שאנו נותנים לכל שחקן. גם בראייה קבוצתית – אי אפשר תמיד לצעוק על שחקנים מסוימים ותמיד ללטף שחקנים אחרים, חוסר איזון שכזה יביא לתככים ולמרירות.

9. ההבדל בין אסטרטגיה לטקטיקה: לכל שחקן נגיע בדרך אחרת. ככל שנהיה מאוזנים יותר עם הצעקות נוכל להתנהל בחוכמה רבה יותר. כולנו מכירים שחקנים שמגיבים טוב יותר לצעקות וכאלו שעדיף לדבר אליהם יותר ברכות. יחד עם זאת, לעולם לא נדע את כל מה שעובר לשחקן בראש, לכן צעקות חוזרות לא יאפשרו לנו למצוא את הדרך הנכונה לכל שחקן ושחקן. כשמאמן נמצא ב”ווליום גבוה” יהיה קשה לו יותר לקבל החלטות רציונליות והוא יקבל החלטות אמוציונליות יותר – דבר שיפגע באיכות קבלת ההחלטה.

10. הנאה: התחלנו בבריאות ונסיים בהנאה. בסופו של דבר, הכי חשוב (עם הבריאות) שתהנה מהדרך, כך גם תוכל להצליח הכי הרבה.

כמאמנים, לא תמיד אנחנו יכולים לשלוט בפעולות של השחקנים שלנו (איזה כיף אם היינו יכולים) אבל אנחנו תמיד יכולים לשלוט בתגובות שלנו. מאמן מצוין הוא אחד שיודע להשתמש בקול שלו לטובתו ושיש לו את היכולת לאזן בצורה נכונה את רמת הקול של הדיבור.

במבט קדימה, שימו לב לצעקות שלכם באימונים ובמשחקים, ונסו להיעזר בנקודות שהועלו כדי להחליט מתי הן מועילות ומתי הן פוגעות בכם ובקבוצה.

ליאור ליפשיץ

אהבתם? שתפו עם אחרים:

רוצה לשמוע עוד על הקורס הדיגיטלי

'כלים למנטאליות מנצחת'

7 אימונים מנטאליים שמכסים את הנושאים הכי קריטיים להצלחה של הילד שלך כספורטאי ובחיים